This isn't an official website of the European Union

ישראל/פלסטין: במה דוגל האיחוד האירופי

בלוג הנציב העליון/סגן הנשיא – שבועיים ימים לאחר העימות שהוצת על ידי התקפת הטרור המזוויעה נגד ישראל, הגיע הזמן לבחון במה האיחוד האירופי דוגל, מה הוא עושה, ויכול לעשות בעתיד כדי לשחרר את בני הערובה, להגן על אזרחים, למנוע את התפשטות העימות ולפעול למען שלום צודק ובר קיימא.

לפני שבועיים, ביום שבת 7 באוקטובר, קיוויתי שאזכה ליום שקט לאחר נסיעה לאוקראינה שבה קיימנו מושב בלתי פורמלי של המועצה לענייני חוץ של האיחוד האירופי. אבל באותו בוקר הגיע הידיעות על מתקפת הטרור של חמאס על ישראל ועל רצח אזרחים ישראלים רבים באזור רצועת עזה. תחושה דומה הייתה לי באותו בוקר של 24 בפברואר, כאשר רוסיה החלה לפלוש לאוקראינה. עמדנו לפני רגע הרה גורל בהיסטוריה אשר יגרום סבל אנושי רב ויגדיר את  תפקידו הגלובלי של האיחוד האירופי לעתיד לבוא.

 

שבועיים של עבודה מאומצת במשבר הנוכחי

מאז הקדשתי את רוב זמני ומרצי לעימות שהוצת על ידי ההתקפה המזוויעה של החמאס על ישראל. ביום ראשון פרסמנו הצהרה של 27 המדינות החברות באיחוד האירופי, ובפגישתנו בעומאן ב 10 באוקטובר, מצאנו עמדה משותפת עם מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ. כבר באותו יום קיימנו ישיבה לא רשמית ומיוחדת של המועצה לענייני חוץ ובה הגדרנו את עמדתנו המשותפת. ביום שלישי האחרון קיימנו דיונים אינטנסיביים בנושא במושב מיוחד של האיחוד האירופי, ובעקבותיו דיון במליאת הפרלמנט האירופי ביום רביעי.

העימות הזה גם עמד במרכז ועידת הפסגה בין האיחוד האירופי וארה"ב בוושינגטון ביום שישי, שבו השתתפתי ביחד עם נשיא המועצה מישל ונשיאת הנציבות האירופית פון דר ליין, ובוועידת הפסגה לשלום בקהיר ביום שבת, שבא התלוויתי לנשיא המועצה מישל. אנחנו גם נדון בפירוט במה שהאיחוד האירופי דוגל, מה הוא עושה, ומה הוא יכול לעשות בעתיד במהלך ישיבת המועצה לענייני חוץ בלוקסמבורג, היום. כפי שכבר נאמר בכינוסים הקודמים, אני אסביר שאנו חייבים לפעול על בסיסי ארבעת העקרונות שלנו: תקיפות, אנושיות, עקביות ויוזמה פוליטית ומחוייבת.

תקיפות מתחילה בגינוי ברור של מתקפת החמאס ב-7 באוקטובר. היא רצחה יותר מ-1400 אנשים, רובם אזרחים, ויותר ממאתיים בני אדם נלקחו כבני ערובה. 1400 הרוגים בישראל  מקבילה ל-67,000 הרוגים באיחוד האירופי. החמאס רצה להרוג כמה שיותר יהודים במעין פוגרום ג'יהאדיסטי, אובדן החיים הגדול ביותר שספגה המדינה מאז הקמתה. אם היה צורך באישור שהחמאס הוא ארגון טרור, הרי פעולותיו האחרונות מוכיחות זאת.

 

החמאס רצה להרוג כמה שיותר יהודים במעין פוגרום ג'יהאדיסטי, אובדן החיים הגדול ביותר שספגה המדינה מאז הקמתה.אם היה צורך באישור שהחמאס הוא ארגון טרור, הרי פעולותיו האחרונות מוכיחות זאת.

 

כפי שהנשיא ביידן אמר בנאומו לאומה האמריקנית, העם היהודי יודע, אולי יותר מכל עם אחר, שאין גבול לסבל שבני אדם רוצים לגרום לאחרים. במהלך נסיעתי לאוקראינה, לפני ימים אחדים, הייתי בבאבי יאר, שבה ירו למוות ב-1941 הנאצים ב-33,771 יהודים. חלקתי כבוד לזכרם. כפי שאמרתי לרב המופקד על שמירת אש התמיד לזכרם, אין דבר המגונה יותר מאשר רצח אנשים רק משום שהם משתייכים לקבוצה אתנית או לדת אחרת. באירופה, לאור ניסיוננו העגום, קבענו את העיקרון הזה כאחד מעקרונות הקיום.

 

הצורך לציית לחוק הבינלאומי

העיקרון השני הוא אנושיות. לישראל – כמובן – יש את הזכות להגן על עצמה. אבל עם זאת, לזכות הזו ישנם גבולות: גבולות שנקבעו על ידי החוק הבינלאומי ובמיוחד, החוק ההומניטרי הבינלאומי. ניתוק אספקת המים והחשמל והלחץ על אזרחים לעזוב את בתיהם מנוגד לחוק הבינלאומי.

 

אין לזהות את החמאס עם העם הפלסטיני, והאוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה איננה יכולה להיחשב באופן קולקטיבי כאחראית למעשים פליליים.

 

נורמות כאלה חלות ללא קשר לזהותו של הקורבן או המבצע. אין לזהות את החמאס עם העם הפלסטיני, והאוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה איננה יכולה להיחשב באופן קולקטיבי כאחראית למעשים פליליים. אנו מתואמים עם בני בריתנו האמריקנים בנושא זה: הנשיא ביידן הדגיש גם הוא לממשלת ישראל את הצורך הקריטי של ישראל לציית לחוקי המלחמה.

אנחנו גינינו באופן מיידי את המתקפה הזוועתית של חמאס במונחים התקיפים ביותר, וקראנו לשחרור מיידי וללא תנאים של כל בני הערובה. אבל גם אבדן חיים טראגי של פלסטינים גורם לשיברון לב. אל לנו לשכוח שכישלון לראות אנשים כבני אנוש מהווה תמיד הקדמה לאלימות מן הסוג הגרוע ביותר. אסור לנו להתעלם מאנושיותם של האזרחים הפלסטינים הרוצים גם הם לחיות בשלום. כמה אלפי בני אדם, מרביתם ילדים, כבר איבדו את חייהם. אנו מתאבלים על הישראלים שנהרגו בנסיבות נוראיות. אנו גם מתאבלים על ילדים פלסטינים שהם קורבנות חפים מפשע של הסכסוך.

 

 אנו מתאבלים על הישראלים שנהרגו בנסיבות נוראיות. אנו גם מתאבלים על ילדים פלסטינים שהם קורבנות חפים מפשע של הסכסוך.

 

התבטאות נגד טרגדיה אחת לא אמורה למנוע מאיתנו לצאת נגד טרגדיה אחרת. הכוח המוסרי לגנות דבר אחד מאפשר - ומחייב - אותנו לגנות דבר אחר, המבוצע במקום אחר, על ידי אנשים אחרים. אשאם לא כן נהיה חסרי תועלת בכל הנוגע לפתרון הסכסוך.

הנציבות החליטה לשלש את הסיוע ההומניטרי הניתן לעזה. יש להגיש אותו במהירות. אבל הסיוע ההומניטרי הזה צריך להגיע אל תוך עזה, ולפי שעה זהו אתגר קשה. פעלנו באופן נמרץ בשבוע שעבר ביחד עם האו"ם, ארה"ב ושותפינו באזור לאפשר זאת. לקראת הפסגה בקהיר ביום שבת קבלו 20 המשאיות הראשונות אישור להיכנס לעזה. זהו צעד ראשון אבל יהיה צורך בסיוע הומניטרי רב יותר, בכל יום, כדי לענות על הצורך על הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה האזרחית במובלעת. ויש לכלול בכך גם דלק החיוני להפעלת מתקני ההתפלה ותחנות הכוח. בתי חולים אינם יכולים לתפקד ללא מים או חשמל.

אל תאמינו לידיעות כזב בנוגע לסיוע שלום לעם הפלסטיני. כבר טענו בנוגע לסיוע שלנו לעם הפלסטיני באופן כללי שהוא משמש למימון החמאס. זה פשוט איננו נכון.  אנו עוקבים בקפדנות לאן הולכים הכספים  שלנו, והם משמשים כדי למלא אחר הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה הפלסטינית. אנו מוכנים לבדוק זאת פעם נוספת, והנציבות תבצע את הבדיקה הזו. אבל אירופה אינה צריכה לסבול האשמות כוזבות ולא הפצת ידיעות כזב המכשילות את  העבודה הקשה בשטח, כפי שאכן קרה בדיון בשבוע שעבר בפרלמנט האירופי.

 

הצורך בפוליטיקה עקבית

העיקרון השלישי החייב להנחות אותנו הוא פוליטיקה עקבית. אנחנו איננו יכולים להיראות כחלוקים בדעותינו בנושא רגיש זה. עמדתו של האיחוד האירופי התוותה במושב המיוחד הבלתי רשמי של המועצה לענייני חוץ שכינסתי בעומאן ב 10 באוקטובר, ואושרה על ידי המושב היוצא מן הכלל של מועצת אירופה ביום שלישי האחרון: " אנו מגנים במלים חריפות ביותר את מתקפות הטרור שביצע החמאס נגד ישראל והעם הישראלי. אנו קובעים כי לישראל יש את הזכות להגן על עצמה בהתאם לחוק ההומניטרי הבינלאומי. האיחוד האירופי נחלץ לספק סיוע הומניטרי כדי לתמוך באנשים הפגיעים ביותר, לאלה הנתונים ביותר בסכנה. אנחנו גם מחויבים לתהליך השלום כדי להשיג שלום המבוסס על פתרון שתי המדינות, ולכן מבוסס על תמיכה ברשות הפלסטינית". אין לאיחוד האירופי עמדה אחרת, וכל המשפטים האלה הם חלק מן העמדה הזו.

חשוב להבהיר זאת משום שבמגעי האינטנסיביים שניהלתי בשבועות האחרונים, מנהיגים ערביים רבים  ובני שיח היו שותפים לתפיסה שלאיחוד האירופי יש מוסר כפול, במיוחד לאור עמדתנו התקיפה לגבי אוקראינה יחסית לעמדות שנתפסו בנוגע לישראל ופלסטין. הביקורת הזו כבר רווחה לפני 7 באוקטובר, בעת הדיונים שלנו על התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה. אבל היא התגברה מאד מאז. שני הסכסוכים שונים מאוד במהותם, אבל לאמיתי של דבר הם קשורים זה בזה בכל הנוגע לתוצאותיהם הגיאופוליטיות.

 

 דבקותנו בערכים ובנורמות לא צריכה להשאיר מקום לביקורת מן הסוג הזה. ועלינו להיות מסוגלים לצאת נגדה בדברינו ובמעשינו.

 

דבקותנו בערכים ובנורמות לא צריכה להשאיר מקום לביקורת מן הסוג הזה. ועלינו להיות מסוגלים לצאת נגדה בדברינו ובמעשינו. אחרת רוסיה תנצל זאת נגד אוקראינה. במיוחד עלינו להגיע לעמדה משותפת בהצבעות על החלטות המוגשות למועצת הביטחון של האו"ם או לעצרת הכללית בימים הקרובים.

 

מחויבות ויוזמה לפתרון הסכסוך הבסיסי

העיקרון הרביעי הוא של מחויבות יזומה לפתרון הסכסוך הזה.

בתחילה עלינו לנסות למנוע את התפשטות העימות ללבנון ולמדינות שכנות אחרות, התפשטות אשר תגרום לערעור היציבות באזור המזרח התיכון כולו וגם תשפיע על אירופה. בימים האחרונים קיימתי מגעים רבים עם כל השחקנים הרלבנטיים באזור ופעלנו עם האו"ם וארה"ב בנושא זה. אנו גם צריכים לחפש פתרון דחוף לשאלת מעמדה של עזה.

אבל עלינו גם לטפל בסכסוך שמתחת לפני השטח. עד עתה, עלינו להודות, לא היינו כה יעילים. הייתי בעזה לאחר שזו הופצצה ב 2008 ומאז זו המלחמה הגדולה הרביעית בעזה שבה הייתי צריך לעסוק. אם לא נבלום את מעגל האלימות הזה הוא יקרה שוב בעתיד. רמת האמון בין הישראלים לפלסטינים, שגם כך הייתה נמוכה ביותר בשנים האחרונות, נמצאת עתה ברמתו של ים המוות. פחד ושנאת האחר שולטים, באופן קולקטיבי ואישי.

 

 זמן רב מדי ניסינו לפטור את הנושא הפלסטיני כאילו שאינו קיים יותר או כאילו שייפתר מאליו.

 

אנחנו נכנסים לשלב חדש בטרגדיה הישראלית-פלסטינית בת מאה השנים. הוא עלול להוות סכנה גדולה מאד לשלום העולמי, והקהילה הבינלאומית חייבת להתגייס כדי למנוע זאת. זמן רב מדי ניסינו לפטור את הנושא הפלסטיני כאילו שאינו קיים יותר או כאילו שייפתר מאליו.

הקהילה הבינלאומית, שאנו מהווים חלק ממנה, לא עשתה מה שהיה צריך לעשות כדי ליישם את הסכמי אוסלו, שעכשיו מלאו להם שלושים שנה. מאז אוסלו מספר המתנחלים בשטחים הכבשים גדל פי שלושה, ואילו המדינה הפלסטינית האפשרית צומצמה למבוך של אזורים המנותקים זה מזה. אנן קוראים מדי יום לפתרון של שתי מדינות, אבל כפי שהנציג הפלסטיני אמר לי במהלך העצרת הכללית: "מלבד לקרוא לכך, מה אתם עושים להשיג זאת?".

 

ההחלטות הקשות ביותר תמיד מתקבלות על פי התהום. ושם אנו נמצאים עכשיו. פתרון שתי המדינות נשאר הפתרון האפשרי היחיד שאנו מכירים. עלינו להשקיע את כל האנרגיה הפוליטית שלנו כדי לממש אותו.

 

השלום לא יבוא מעצמו. יש צורך לכונן אותו. ההחלטות הקשות ביותר תמיד מתקבלות על פי התהום. ושם אנו נמצאים עכשיו. ככל שהפתרון הזה נראה מרוחק וקשה להשגה, פתרון שתי המדינות נשאר הפתרון האפשרי היחיד שאנו מכירים, ואם יש ברשותנו רק פתרון אחד, עלינו להשקיע את כל האנרגיה הפוליטית שלנו כדי לממש אותו.

בשיתוף עם הנציג המיוחד של האיחוד האירופי קופמנס כבר עבדנו במהלך השנה שחלפה, יחד עם ערב הסעודית, מצרים, ירדן והליגה הערבית, לנסות ולהחיות את תהליך השלום במזרח התיכון ואת פתרון שתי המדינות. לאחר האירועים האחרונים גישה זו צריכה כמובן כיול עמוק מחודש, ואנו נגביר את המאמצים, ביחד עם שותפינו באזור ומחוצה לו.

הדרך שבה נטפל במשבר הזה תקבע את אמינותו של האיחוד האירופי ואת תפקידו העולמי לשנים הבאות.

MORE FROM THE BLOG

HR/VP box
HR/VP Josep Borrell cartoon

“A Window on the World” – by HR/VP Josep Borrell

Blog by Josep Borrell on his activities and European foreign policy. You can also find here interviews, op-eds, selected speeches and videos.